כשזה מגיע להרס,אתם מוזמנים להרים לי טלפון.וכשזה נוגע להרס של מכשירים טכנולוגיים-אז בכלל
במשך השנה שעברה הספקתי לקבור ארבעה פלאפונים:אחד נגנב,השני נפל לאסלה,לשלישי התנפצה הזכוכית והרביעי...טוב הוא ראה אותי והחליט שזה לא הוא,זו אני. ועכשיו אני עם פלאפון מספר 5,משמע-בפעם הבאה שמכשיר זה יהרס/יגנב/יפול/יתפוצץ/יתכבס או לא יעבוד אני אהיה מנותקת מהעולם עד לגיל 18 בוא אהיה עצמאית...(אעלק)
אז לא בפלאפון עסקינו,אלא במצלמה היפה שלי
אולימפוס c-560,עם 8.0 מגה פיקסל וזום חושני של 5X שנותן תמונות ברורות גם ממרחקים
כן,היצור השמיימי הזה אשר נפל תחת חסותי בין השישי לשביעי בנובמבר רק הוכיח שאני מפגע סביבתי,ובמיוחד כשזה נוגע ליצורים אלקטרוניים.
היא פשוט לא רוצה לעבוד וזה מחרפן אותי!(לוקחת דוגמא מפלאפון מספר 4?) תכננתי פוסט ממש מושקע של DIY שאני כבר מתה לצלם ולהעלות,וללא תחלופה זמנית לא אוכל לעמוד במשימתי-לעדכן את הבלוג שנמצא בירידה בזמן האחרון.
נכון שהיא מהממת?
אני חושבת שהגיע הזמן להיות הכי פתוחה שיש,כי הרי הבלוג הוא המקום שבו אני אוכל לספר את אשר ליבי,לא?
אני,זו לא אני.סתומרת שאני כן אני,אני זו ניצן גפן,אבל אני חושבת שקיבלו ממני רושם מוטעה.
אופנה זה החיים שלי,ואני באמת נושמת אותה מגיל 0,אבל כל הפוסטים של האאוטפיטים-זה לא ממש אני. אני לא מתלבשת כמו שזה נראה,ואני חושבת שכדאי שתדעו עליי מספר דברים:
1.אין לי ולו חצאית אחת בארון.אני מתה על חצאיות,באמת,פשוט אין לאן ללכת איתן בגבעתיים!אני צופיפניקית טהורה,ולמרות חוסר התלבושת האחידה בבית הספר-כאשר מישהי(שלא בצופים,בשכבה שלנו)הגיחה עם חצאית לבית הספר-כולן שאלו מה עבר לה בראש.והאמת שגם אני,זה בית ספר של צופים,וחצאיות לא כל כך מקובלות פה(בעיקר לא חצאיות מיני).
לאחרונה הרבה התחילו להיפתח לדפוסי אופנה חדשים,אם זה חצאיות או מנומר או ניטים.
אני אוהבת חצאיות ורוצה ללבוש חצאיות,אבל תמיד מפחדת מאיך שאראה עם חצאית,אני לא מדברת על חצאיות ג'ינס,אלא על חצאיות פרחוניות בגזרה גבוהה עם גומי,לא הכי מקובל בגבעתיים...
למה אני חייבת להיקרע בין האהבה לאופנה לבין החברה?
(אני מרגישה כמו דוסה כשאני חושבת על המשפט הזה)
ואני יודעת,לשים זין ולעשות מה שבראש שלי,אבל עדיין...
נומרו דוס:
2.אין לי נעליי עקב.כבר יצא לי להתוודות על כך בפוסט הקודם,וגם על נעליי עקב אני מתה,וזה יכול כל כך לשדרג הופעה פשוטה של ג'ינס וטי שירט ולהוסיף למראה הסופיסטיכוסית,אבל מה לעשות-אני לא טיפוס של נעליי עקב...אולי כשאגדל,אבל עכשיו,נעליי ספורט הן אהובותיי
אני חושבת שאני אפילו מעט צעירה לנעליי עקב,ואולי אני נרתעת משום שאינני זקוקה לחיזוקי גובה?(1.67 נעים להכיר)
3.אני כוססת ציפורניים כפייתית.אבל מה כפייתית,כפייתית זה אומר ש'הסהר'(החלק הלבן והעגול של הציפורן) מהווה כ 75% מסך הציפורן הממוצעת אצלי.ואני מתה על לקים,מניאון דרך מט ועד שחור דרמטי,אבל אין לי על מה לשים אותם.לפחות ציפורניי הרגליים שלי ארוכות ומטופחות,אני מתנחמת בכך שיש יותר שטח למרוח לק מאשר על ציפורניי הידיים ושיותר קל להתפרע מבחינת צבעים,אבל אני תמיד אחשוק בציפורניים עגולות וארוכות,שאוכל למרוח עליהם לק מט סגוון סגול אפור,או כחול עמוק...
4.אף אחד לא יודע על הבלוג שלי.חוץ מחברה אחת טובה,אבל זו הסיבה העיקרית שאני לא אוהבת להעלות פוסטים עם אאוטפיטים שלי-אין צלמוס נגיש והחברה גרה רחוק.
אני חושבת שהפוסטים שאעלה יהיו בעיקר של DIY לזמן הקרוב,אני עדיין מחפשת את עצמי מבחינת הבלוג ואני מאלה שמעדיפים להיות מאחוריי המצלמה במקום לדפוק פוזות(שלא תבינו אותי לא נכון,אני מתה על פוסטים עם אאוטפיטים)
מעכשיו,blossom button עוברת מ ה פ ך ומתחילה משהו חדש,שהוא רק שלה.סתומרת שלי.
וואי הפוסט הזה כל כך שונה ממה שתכננתי...אבל בקטנה,לפחות פרקתי את מה שרציתי להגיד כבר הרבה זמן
^מי יתן ותישארו קוראים נאמנים גם לאחר שפיכת הלב הכל כך לא אופיינית לי^