יום שלישי, 24 בנובמבר 2009

baby steps

את השינוי המיוחל של הבלוג אני סוג של דוחה,כי ברגעים אלו ממש אני נאלצת להתמודד עם קשיים טכניים עד לתיקון המצלמה,לכן השינוי לא יתחיל בפוסט המתוכן של הD.I.Y...פשוט הייתי חייבת לעדכן! לאחרונה אני מוצאת המון סיפוק והנאה בכתיבה,ואני מרגישה שאני ממש מתחילה להיות טובה בזה. אז נתחיל?:)
- - -
בתור אחות לאח הקטן ממני ב-6 שנים מחובתי היא להדריך ולייעץ לאחי בכל אשר הוא נזקק.
יעוצים אלה יכולים לבוא לידי ביטוי ליחסים בין בנים לבנות,בלימודים וגם-ניחשתם נכון-אופנה.
סיפור קצר,שתדעו איך הכל התחיל:
בימי ראשון אני מסיימת ללמוד בשלוש וחצי,ולאחי יש חוג במקום מאוד קרוב לבית הספר שלי. מידי יום ראשון אנו חוצים זה את זו בדרכינו,עד שיום אחד אחי פשוט זעזע אותי.הוא לבש חולצה ארוכה עם איזה הדפס אדום,ומכנס תכלת עם שוליים בצבע ירוק,ונעליי הקרוקס האהובות שלו בצבע כחול כהה-אבוי,האסון!
חגיגה לעין לכל משמעותה,החלטתי שאין לחזור על התאבדות אופנתית זו.
מיד כשאחי הגיע הביתה,הערתי לו,(אפשר להגיד שקצת נזפתי) והחלטתי להמציא שיטה פשוטה כדיי שהוא לא יחזור על טעיותיו ויהיה לו יותר קל להתאים צבעים.
הכנתי לו טבלה(כמו לוח הכפל) בה כל הצבעים שיכולים להיות קיימים בארון של ילד בכיתה ד'
במשבצת המקשרת בין שני צבעים רשמתי לו סימונים:X=אסור בתכלית האיסור,V=מעולה,V2(וי בריבוע)=מצויין,ואף ראוי לתשבוחות ושריקות מקהל מעריצים.
לאט לאט אחי החל לשים לב לשילובי הצבעים שלו,והחל 'להיגמל' מנעליי הקרוקס המזוויעות(ושאני אפילו לא אתחיל לדבר עליהן).לאחי יש בגדים מ ה מ מ י ם שסבא שלי מביא לו מארצות הברית,שבאים בדמות חולצות פולו של טומי הילפיגר,ג'ינסים שלו (ואפילו גרביים!),נעליי נייק דאנק של ג'ורדן ועוד מלא ממתקים אופנתיים שהוא פשוט לא אוהב ללבוש(!!!) הוא לא אוהב ג'ינסים בכלל ורק באירועים מיוחדים (כמו הבת מצווה שלי או חג) הוא מוכן ללבוש ג'ינס מלווה בפרצוף לימוני חמצמץ.
התחלתי לחשוב,מדוע ילדים צעירים חייבים ללבוש תמיד את 'חליפות' הספורט המרופטות לבית הספר? ועוד למה הן מורכבות משילובי צבעים נוראיים?
התחלתי לחפש משיח לחליפות הספורט ולאחר זמן מה של חיפושים נמצאו התמונות הבאות,שנותנות קונטרה לחליפות של החנות 'גוד בוי'ועוד רבים וטובים(?).
למרות שכרגע אני עוסקת בבעיות של המין הגברי,לא יכולתי להימנע מהאאוטפיטים עוצרי הנשימה של בנות מיננו-היפות המטופחות המולבשות והאופנתיות-הנשים.
*אני מצטערת מראש אם התמונות קטנות מידי.באפשרויות העלאת תמונות זה על הגודל המקסימאלי
ולגברברים:
כל שלושת התמונות מחברה בשם BONPOINT לפי מה שהבנתי מהאתר,זו חברה צרפתית.(ויש גם הפתעה שקשורה אליה למטה,שווה לראות!)


ונמשיך להפקות אופנה לא ממש ילדותיות שאת רוב מקורן אינני יודעת:







ואיך אפשר בלי קצת ווג?

ופפה ג'ינס שלוקחים את אופנת הילדים רמה מעל...


וכמובן,גולת הכותרת,הספרדיה הנגישה והאהובה שאליה תמיד נחזור בסופו של דבר- ZARA:
(שמתרגמים ממש יפה טרנדים)











-מכנס מנומר לבנות 10,הולך?^




-מיני בלמיין? אני רוצה עכשיו!

ועם כל השיטוטים הללו,מצאתי בלוג שלם שעוסק באופנה של ילדים!



ועל כן נשאלת השאלה מדוע ילדים לא יכולים להתלבש כך ביומיום?
ולסיום,ההפתעה הקטנה שהבטחתי לכם-תצוגת אופנה של הקטנטנים מבית BONPOINT (אני פשוט לא יודעת איך לשמור סרטונים מיוטיוב במחשב)
מי ייתן וילדיי יתלבשו כך במשך כל חייהם.אני פשוט רוצה את כל הבגדים שהיו בתצוגה!
ובקשה צנועה נוספת-שקד אחי היקר והאהוב,עבר זמנן של חליפות הטרנינג,אז אם מביאים לך ג'ינס של טומי-תנצל את ההזדמנות כי אתה תמות לאחד כזה כשתיהיה בגילי :)
יום טוב לכולם וסוף שבוע מעולה!

יום שבת, 14 בנובמבר 2009

מפגע סביבתי-פוסט על התוודות

כשזה מגיע להרס,אתם מוזמנים להרים לי טלפון.וכשזה נוגע להרס של מכשירים טכנולוגיים-אז בכלל
במשך השנה שעברה הספקתי לקבור ארבעה פלאפונים:אחד נגנב,השני נפל לאסלה,לשלישי התנפצה הזכוכית והרביעי...טוב הוא ראה אותי והחליט שזה לא הוא,זו אני. ועכשיו אני עם פלאפון מספר 5,משמע-בפעם הבאה שמכשיר זה יהרס/יגנב/יפול/יתפוצץ/יתכבס או לא יעבוד אני אהיה מנותקת מהעולם עד לגיל 18 בוא אהיה עצמאית...(אעלק)


אז לא בפלאפון עסקינו,אלא במצלמה היפה שלי
אולימפוס c-560,עם 8.0 מגה פיקסל וזום חושני של 5X שנותן תמונות ברורות גם ממרחקים
כן,היצור השמיימי הזה אשר נפל תחת חסותי בין השישי לשביעי בנובמבר רק הוכיח שאני מפגע סביבתי,ובמיוחד כשזה נוגע ליצורים אלקטרוניים.
היא פשוט לא רוצה לעבוד וזה מחרפן אותי!(לוקחת דוגמא מפלאפון מספר 4?) תכננתי פוסט ממש מושקע של DIY שאני כבר מתה לצלם ולהעלות,וללא תחלופה זמנית לא אוכל לעמוד במשימתי-לעדכן את הבלוג שנמצא בירידה בזמן האחרון.


נכון שהיא מהממת?
אני חושבת שהגיע הזמן להיות הכי פתוחה שיש,כי הרי הבלוג הוא המקום שבו אני אוכל לספר את אשר ליבי,לא?
אני,זו לא אני.סתומרת שאני כן אני,אני זו ניצן גפן,אבל אני חושבת שקיבלו ממני רושם מוטעה.
אופנה זה החיים שלי,ואני באמת נושמת אותה מגיל 0,אבל כל הפוסטים של האאוטפיטים-זה לא ממש אני. אני לא מתלבשת כמו שזה נראה,ואני חושבת שכדאי שתדעו עליי מספר דברים:


1.אין לי ולו חצאית אחת בארון.אני מתה על חצאיות,באמת,פשוט אין לאן ללכת איתן בגבעתיים!אני צופיפניקית טהורה,ולמרות חוסר התלבושת האחידה בבית הספר-כאשר מישהי(שלא בצופים,בשכבה שלנו)הגיחה עם חצאית לבית הספר-כולן שאלו מה עבר לה בראש.והאמת שגם אני,זה בית ספר של צופים,וחצאיות לא כל כך מקובלות פה(בעיקר לא חצאיות מיני).
לאחרונה הרבה התחילו להיפתח לדפוסי אופנה חדשים,אם זה חצאיות או מנומר או ניטים.
אני אוהבת חצאיות ורוצה ללבוש חצאיות,אבל תמיד מפחדת מאיך שאראה עם חצאית,אני לא מדברת על חצאיות ג'ינס,אלא על חצאיות פרחוניות בגזרה גבוהה עם גומי,לא הכי מקובל בגבעתיים...


למה אני חייבת להיקרע בין האהבה לאופנה לבין החברה?
(אני מרגישה כמו דוסה כשאני חושבת על המשפט הזה)


ואני יודעת,לשים זין ולעשות מה שבראש שלי,אבל עדיין...
נומרו דוס:
2.אין לי נעליי עקב.כבר יצא לי להתוודות על כך בפוסט הקודם,וגם על נעליי עקב אני מתה,וזה יכול כל כך לשדרג הופעה פשוטה של ג'ינס וטי שירט ולהוסיף למראה הסופיסטיכוסית,אבל מה לעשות-אני לא טיפוס של נעליי עקב...אולי כשאגדל,אבל עכשיו,נעליי ספורט הן אהובותיי
אני חושבת שאני אפילו מעט צעירה לנעליי עקב,ואולי אני נרתעת משום שאינני זקוקה לחיזוקי גובה?(1.67 נעים להכיר)
3.אני כוססת ציפורניים כפייתית.אבל מה כפייתית,כפייתית זה אומר ש'הסהר'(החלק הלבן והעגול של הציפורן) מהווה כ 75% מסך הציפורן הממוצעת אצלי.ואני מתה על לקים,מניאון דרך מט ועד שחור דרמטי,אבל אין לי על מה לשים אותם.לפחות ציפורניי הרגליים שלי ארוכות ומטופחות,אני מתנחמת בכך שיש יותר שטח למרוח לק מאשר על ציפורניי הידיים ושיותר קל להתפרע מבחינת צבעים,אבל אני תמיד אחשוק בציפורניים עגולות וארוכות,שאוכל למרוח עליהם לק מט סגוון סגול אפור,או כחול עמוק...
4.אף אחד לא יודע על הבלוג שלי.חוץ מחברה אחת טובה,אבל זו הסיבה העיקרית שאני לא אוהבת להעלות פוסטים עם אאוטפיטים שלי-אין צלמוס נגיש והחברה גרה רחוק.
אני חושבת שהפוסטים שאעלה יהיו בעיקר של DIY לזמן הקרוב,אני עדיין מחפשת את עצמי מבחינת הבלוג ואני מאלה שמעדיפים להיות מאחוריי המצלמה במקום לדפוק פוזות(שלא תבינו אותי לא נכון,אני מתה על פוסטים עם אאוטפיטים)
מעכשיו,blossom button עוברת מ ה פ ך ומתחילה משהו חדש,שהוא רק שלה.סתומרת שלי.
וואי הפוסט הזה כל כך שונה ממה שתכננתי...אבל בקטנה,לפחות פרקתי את מה שרציתי להגיד כבר הרבה זמן
^מי יתן ותישארו קוראים נאמנים גם לאחר שפיכת הלב הכל כך לא אופיינית לי^
ובשביל שיהיה אפשר להתנחם מעט:תראו את הפדיקור המדהים שלה! ררר...

יום שלישי, 3 בנובמבר 2009

מבשר הסתיו

בגינה שלנו פורחים חצבים.הם פתאום צצים,גבוהים ותמירים ולאחר חודש נעלמים כלא היו.

כל מי שעובר על יד ביתי עוצר,מסתכל כאילו לא ראה חצב מעולם,וכמובן מצלם תמונה או שתיים בניידו.

אז הסתיו חלף ביעף,והתחיל החורף.החלטתי להרכיב את האאוטפיט הכי בסיסי לחורף הישראלי,ג'ינס בוייפרנד,טי שירט חלקה ז'קט וצעיף עבה ומחמם.

ניסיתי 3 צעיפים שונים מאוד בסגנונם על האאוטפיט הבא:

(לא צירפתי נעליים ושאר ירקות מפני שהצעיפים דיי שונים בסגנונם-למרות שסקאלת הצבעים של הצעיף השמאלי מחברת ביניהם.אה וגם כי בוייפרנד ג'ינס הכי יפה עם עקבים ואיך לומר את זה...אין לי)


ג'ינס-מנגו (299 ש"ח),חולצה-הינס(בא בחבילות של 3,כל חבילה 70 ש"ח)ז'קט-מהחנות של אסתר בצפון גבעתיים(30 ש"ח)

הצעיפים הנ"ל:

צעיף חלק-נקנה באילת תמורת 10 שקלים

צעיף משובץ-נקנה בחנות בגבעתיים תמורת 30 שקלים


צעיף עם דוגמא-נקנה בטורקיה ועלה 10 יורו (בערך 60 שקלים)
אמנם המחיר אינו קובע,אך הצעיף התכלת פרום בקצוותיו,לעומת הצעיף עם הדוגמא שנקנה בטורקיה-pure silc.

הכנתי גם מדריך קצת בעל שישה שלבים לקשר מגניב בצעיף,אני קוראת לו חלה של שבת-אתם מוזמנים להדביק לו כינוי משלכם(:



1.מקפלים את הצעיף לשניים
2.מניחים על הצוואר כאשר צד אחד משוחרר וצד שני בעל העיקול
3.משחילים רק אחד מקצוות הצעיף המשוחררים כך שרק חלק אחד יכנס לתוך הלולאה
4.מסובבים את הלולאה
5.מכניסים את הקצה השני ללולאה המסובבת
6מסדרים מעט את צורת הצעיף ו-וואלה:קשירת חלה של שבת :)(היא גם הרבה יותר מחממת מהקשר הניו יורקי הפשוט)

וסוף סוף הגיע המגזין האהוב שלי-הלא הוא "GO" בגליון הג'ינס המהמם...כבר שכחתי שהייתי אמורה לקבל אותו!



! Like

בסופשבוע הזה אני יוצאת לטיול עם החניכות שלי,מקווה שילך לי טוב. עד שבוע הבא(לפחות) אני לא אעדכן אז שיהיה לכולם סופ"ש נעים,קחו הפסקה קלה מהגשם כי תיהיה שבת יפה :))